משמעות והזדמנות בחיינו

מתוך שיחות לימוד שנתנה לאמה דבורה-הלה במרכז הרוחני ערבה, 2015

מדיטציה קצרה

אז נתחיל במדיטציה קצרצרה. איפה שאתם, פשוט עצמו את העיניים.

שבו בנוח. עצמו את העיניים.
וחישבו על דבר אחד שעשיתם היום או אולי בשבוע שעבר, בעבר הקרוב. אולי הלכתם לעבודה, אולי צחצוח שיניים או כל דבר שאתם בוחרים, שעשיתם. ושאלו את עצמכם למה עשיתם מה שעשיתם?
מה רציתם להפיק מזה?
והשאלה היותר חשובה, לאן זה ייקח אתכם?
אוקי, אתם יכולים לפתוח את העיניים.

זמן חיינו הנדיר

אז אני מנחשת כמה מהתשובות שאולי נתתם לעצמכם. תשובות אפשריות:
הלכתי לאן שהלכתי כי זה נראה לי נחמד לעשות את זה., נחמד. כן, כי זה יעשה אותי יותר שמחה בשבוע הבא.
איך העבודה? העבודה בסדר.
ולאן היא תיקח אותי?
או אולי הפרנסה שלי תשתפר? ואולי לא.
האם חשבתם על היום האחרון שבו תמשיכו לעבוד? ההממ.. זה עדיין רחוק
ומה תעשו אחרי זה? ההממ. אולי נצא לנופש, או ננוח כשאנו מבוגרים.
ומה כאשר הגוף לא ישרת אתכם יותר? אז נמות, אבל זה לא נורא.

ובכן האם מיציתם את משמעות חייכם כאדם?

אז אלה שיחות שאני מנחשת שעברו אולי אצלכם, בצורה כזאת או אחרת בראשכם. אבל הנקודה היא לעצור, ולפני שאנחנו עושים משהו, לשאול את עצמנו למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, כדי  לא להרוג את הזמן או לבלות אותו. ואז זה לעבור דרך התסריט הזה קדימה:

– מה הולך לקרות לי כתוצאה ממה שאני עושה עכשיו?
– לאן תוביל אותי העבודה שאני עושה עכשיו?
– מה יקרה כשהחיים שלי יפסקו?
  – מה יקרה לי?

את כל זה אנחנו מוזמנים להריץ בדעתנו לפני כל פעולה שאנחנו עושים, בנאלית ככל שתהיה. אפילו צחצוח שיניים. למה אני עושה את מה שאני עושה. כי זה זמן חיים. נכון? זה זמן חיים. לאן הולך זמן החיים שלי ולמה הוא הולך לשם?

זה לא אומר שאתם צריכים להפסיק לעבוד או להפסיק לצחצח שיניים…

כל פעולה ופעולה, עבודה או צחצוח שיניים, או לימוד דהרמה או לימוד מדרך רוחנית ראויה, יכולה להיות משמעותית ויכולה להיות חסרת משמעות לחלוטין. היא יכולה להוביל לגן עדן והיא יכולה להוביל למוות וגרוע מזה. זה תלוי בכם ולא בפעילות המסוימת שאתם עושים.

אז ההזמנה היא להתבונן עמוק פנימה ולנסות ללכת עם הקו הלוגי הזה:
אם אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו, לאן זה ייקח אותי?

ולתת לתודעה שלנו ללכת אל התוצאות שמתבקשות מהמחשבה הזאת. לפני שאתם נכנסים למכונית לנסוע לאן שאתם נוסעים ועד למוות עצמו ומעבר למוות.

איך מה שאני עושה עוזר לי ועוזר לאנשים שאני אוהבת? אז ההזמנה היא להסתכל בנושאים האלה, לשאול את עצמנו את השאלות האלה לפני כל דבר שאנחנו עושים, כדי שהמוטיבציה שלנו שמלווה את העשייה תהיה מוטיבציה נאותה.

ונסו להגיע למקום שבו יש לכם מין סקירה אוטומטית כזאת של לאן מה שאני עושה עכשיו הולך להוביל אותי, לפני כל דבר שאתם עושים. וכל הזמן להיות מחוברים למוטיבציה שלכם ולכוונה שלכם ולהיות מכוונים ולא פועלים על אוטומט. אז לא להתחיל מהסוף אלא לזרום אל הסוף. לאן זה לוקח אותי?

אני אוכלת עכשיו ארוחה. אוקי, למה? אה, האוכל טעים. האם יש לזה איזה שהן השפעות על ההמשך של היום ושל חיי עד שאמות?

נסו לעדן את מה שאתם עושים שיהיה תואם להתכוונות העמוקה שלכם, המטרה העמוקה שיש לכם בחיים האלה, ואיך זה ישפיע עליכם ועל אחרים, עד המוות ואולי אחרי המוות.
ואז אתם יכולים ליהנות מארוחה, אבל אתם יודעים למה אתם אוכלים את הארוחה. וזה משהו אחר לגמרי.

אותה ארוחה יכולה להיות פעולה יום יומית ובנאלית ואוטומטית וארצית מאוד, ליהנות מהאוכל. והיא יכולה להיות מאד קדושה ומובילה למקום נפלא.
זה אם אתם חושבים קצת על מה שאתם עושים. אותה פעולה. כי אנחנו כבר יודעים, אלו מכם שהעמיקו בתפיסות האלו, שהדברים חסרי קיום עצמי במובן שצריך אותנו כדי לתת להם את הפירוש לפי החוויה שלנו, בין חיובית או שלילית, ואנחנו אלו שיוצקים לתוכם את התוכן.

זה תרגיל מעולה. אם תתחילו לעשות אותו אתם לא יודעים לאן תגיעו, כי הוא הוא ילך ויתפתח, במחשבה שלכם הוא ילך ויתפתח. ובמקביל, המשמעות בחיים שלכם תלך ותגדל, ושימחת החיים של שלכם תלך ותגדל, והעשייה הפחות משמעותית תלך ותפחת, והסיפוק ילך ויגדל. במקביל.

כי אתם מכוונים למשהו, אתם מתחילים לייצר משמעות בחיים שלכם. הזכרנו שזה לא אומר שהמשמעות היחידה לייצר זה להפוך לנזיר, ו ולגור במדבר ורק לשבת ולהתפלל. אנחנו לא אומרים את זה.

אנחנו אומרים שיכול להיות איש רוח שלובש גלימות ומתפלל, אבל ליבו ומחשבתו ומחשבותיו מטיילים באינטרנט, מי יודע, ויכול להיות אדם ש בעל משפחה, ומגדל ילדים בבית והולך לעבודה, וחייו מלאי משמעות. זה לגמרי תלוי בנו כמה משמעות אנחנו נותנים לכל רגע ורגע. האם הרגעים שלנו הם רגעים שגרתיים ופשוטים.

כל רגע כזה, אנחנו אומרים, צובר קארמה, מותיר רישום בתודעתנו, כל רגע, כל הרישומים האלה יוליכו אותנו למקום מסוים, ואנחנו יכולים להשאיר רישומים נשגבים כשאנחנו מטפלים במשפחה שלנו והולכים לעבודה שלנו, ואנחנו יכולים באותה מידה להשאיר רישומים שגרתיים וחסרי משמעות בעודנו עוטים גלימות. זה נכון וזה נכון.

וזה תפקיד של כל אחד מאתנו לתת את המשמעות הזאת, ואף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילנו. אנחנו היחידים שיכולים לעשות את זה. אז זאת המשמעות של התרגיל הנקרא  Kun lun chupa. זה תרגיל שצריך לעשות אותו כל הזמן. נפלא לעשות אותו בבוקר לפני שיצאתם מהמיטה:
מה יהיה היום? מה אני עושה עם היום הזה? קיבלתי מתנה עוד יום. השמש זרחה, ואני זכיתי להיות עדה לזה. מה אני אעשה עם היום הזה. מה אני הולכת לעשות. איזו משמעות אני הולכת לתת ליום הזה, שלא יחזור. שלא יחזור!

ג'ה צונגקאפה על ההזדמנות הגדולה

אני רוצה לצטט משיר של ג'ה צונגקפה הגדול, שזה אחד המורים הגדולים במסורת הטיבטית שלנו. בית אחד משיר ידוע , והוא מדבר על הגוף. הוא אומר:

גוף זה של פנאי, ערכו רב מפנינה
שנותנת לך את כל מבוקשך,
וזוהי הפעם האחת והיחידה
שתפגוש בחיים שכאלה.

 הגוף והתודעה שיש לנו עכשיו, ההזדמנות שיש לנו עכשיו להימצא בתוך הגוף והתודעה, הוא אומר שערכם רב מפנינה שנותנת לך את כל מבוקשך.

אז נניח שיש פנינה שנותנת לך את כל מבוקשך, מין מרגלית או אבן יקרה שאם אתם מוצאים אותה, היא  כמו מנורת קסמים מהאגדות  שנותנת לכם כל מה שאתם מבקשים.

אבל הוא אומר: גוף זה של פנאי, עולה בהרבה על מן פנינה כזאת שנותנת לך את כל מבוקשך.
נולדנו בתוך מציאות, כל אחד מכם שכאן נולד לתוך מציאות:

– יש לכם את היכולת לקרוא לשמוע ולהבין את הדברים
– יש לכם את היכולת לפתח את הרוח.
– לפתח את הלב.
– לפתח את החוכמה.
– אתם נמצאים במצב של שפע יחסי, גם אלו מכם שיש מינוס בבנק, אתם בשפע שלא יאומן בהשוואה לשאר העולם.
– כל אחד מאתנו סובל ממחלה כזו או אחרת, אבל יש לנו מספיק בריאות כדי להרהר בדברים האלו .
– יש לנו השכלה כדי להבין, לקרוא.
– הדברים האלה, הידע הזה הגיע לארץ שלכם.

זאת הזדמנות יוצאת דופן. כל זה, הוא אומר, הרבה יותר טוב מפנינה שנותנת לכם את כל מבוקשכם. ולמה זה? למה זה הרבה יותר טוב?

כי הפנינה יכולה לתת לכל היותר את מה שתבקשו ממנה. אבל הגוף הזה והתודעה הזאת יכולים לתת לכם דברים שהם מעבר לכל מה שאתם יכולים לדמיין. מעבר לכל מה שאתם יכולים לדמיין ולכן גם לא מסוגלים לבקש.

הנסיבות שיש לנו עכשיו, שמניתי קודם, והרבה יותר, , יכולות להביא אותנו למקום שהוא מדהים מעבר לכל קנה מידה, ומעבר למה שאנחנו יכולים לדמיין עכשיו.
אחר כך הוא ממשיך, ג'ה צונגקפה, בבית הזה ואומר, כשהוא מדבר על החיים שלנו ועל הגוף והתודעה שיש לנו בחיים האלה. הוא אומר:

כה קשה למצאם, וכה קל לאבדם.

קשה למצוא סוג כזה של חיים וגוף כזה ותודעה כזאת, ומאוד קל לאבד אותם. אנחנו כולנו יודעים. כהבזק של ברק ברקיעים, בן רגע זה יכול לחלוף. ואז הוא מייעץ לנו:

כך הרבה להרהר, וראה בבירור
כי כל עיסוקים ארציים
הם כמוץ הנידף ברוח.

כמו מוץ הנידף ברוח.
ראיתם סרט, מה קרה מחר? אתם בכלל זוכרים איזה סרט ראיתם? מה היה הטיול? אתם זוכרים? אולי תזכרו במשך שבוע, שנה, ומה אז? מה יצא מזה? מה יצא מזה?
תכתבו בעיתון טיילתי…. מי ירצה בכלל לקרוא את כל התיאורים שלכם? את מי זה מעניין? מה יוצא מזה?
כמוץ הנידף ברוח. לא עשו כלום בשביל לקדם אתכם מבחינת המשמעות שאתם מעניקים לחיים האלה. כלום

שאף אם כן בליבך, בכל עת,
וייחל למצות ברכתם יום וליל.

אז הוא מזמין אותנו לראות, שכל פעילות ארצית שאנחנו עושים:

– שמטרתה להביא לנו הנאה מסוג כזה או אחר,
– אם זה שנרגיש יותר טוב,
– אם זה לפנק את הגוף,
– אם זה שנרוויח יותר כסף,
– אם נראה יותר דברים,
– אם נשמע יותר מוזיקה,
– נפגוש יותר חברים

בקיצור, הוא אומר לנו: זאת ההזדמנות היחידה שיש לכם. אל תחשבו שתהיה עוד אחת כזאת, כי זה נדיר נדיר. צירוף הנסיבות שבו מצאנו את עצמנו הוא נדיר נדיר. הוא כל כך נדיר שאפשר להגיד שהוא חד פעמי.

אז זה הולך מהר, ואז באה הזקנה או המחלה, ואז קשה, ואז מאוחר. וכבר קשה למדוט וקשה לעשות עבודה רוחנית. אז הוא אומר: חישבו על זה, וחישבו כמה הזדמנות נדירה וכמה בקלות היא הולכת לאיבוד וחולפת. כמו מוץ נידף ברוח, כמו האבק שפֹּה.

וזה עוזר לזכור את זה במהלך היום, לא לייחס לזה את החשיבות שאין לזה.

ואין לזה שום חשיבות. כל הדברים הארציים הם חסרי חשיבות, הם חולפים, הם כמו מוץ הנידף ברוח.

ויש גם אנשים שלבושים כאנשי רוח ועסוקים לגמרי בחיי העולם הזה. זאת אומרת, זה שמישהו לובש גלימות, זה לא עושה את העיסוקים שלהם לקדושים בהכרח. אז זה לא אומר שמישעסוק יותר בענייני משפחה ופרנסה, שהוא אדם ארצי. ולהיפך. אני רוצה לנתק את האסוציאציה הזאת כי זה לא ככה.

האם אני יכולה לשפוט, כשאני מסתכלת מבחוץ, אם מישהו מבזבז את חייו או לא? זה אנחנו לא יכולים. אנחנו לא יכולים לשפוט מה מישהו אחר עושה.

עוד דוגמא – תחום ספורט הדורש השקעה עצומה כמו רצי מרתון. האם זה ניצול טוב של זמן החיים? האם הם יותר מאושרים? ריצת מרתון, היא לא מצד עצמה טובה או רעה. היא ריקה מקיום עצמי. היא יכולה להיות בזבוז זמן או להיות דבר נפלא. היא יכולה להיות משהו שמפתח אצל אדם אורך רוח מדהים או סיבולת מדהימה או התמדה מדהימה. אלה כוחות רוחניים.
אלה עוצמות רוחניות. אם עכשיו מנתבים אותם לערוץ הנכון, לאדם הזה יש יתרון גדול עלינו, למשל. אז לא לשפוט. אז השאלה לאן זה הולך ומה הכוונה שמאחורי זה.

כל אדם מאתנו, נזיר או לא נזיר, צריך לשאוף בכל מאודו להפיק משמעות בכל רגע של חיינו. זה מה שאנו מכוונים אליו. ואז, ג'ה צונגקפה אומר בסוף, בפזמון בשיר הזה:

אז הוא קורא לעצמו יוגי והכוונה למתרגל רוחני. זה מה שאני עשיתי. והוא קורא לנו, מזמין אותנו ללכת בדרך הזאת. הוא אומר: אם אתם שואפים להשיג חופש, שמעו בעצתי, לכו בעקבותיי, נסו לקלוט עד כמה מדהימה ההזדמנות שהתגלגלה בידיכם.

התודעה שלנו היא לא פיזית והיא לא נעלמת כשהגוף הפיזי נעלם.
אז כרגע יש לנו הזדמנות יוצאת דופן, יוצאת דופן. וזאת ההזמנה של השיחה הזאת. אל תבזבז אותה, עשו משהו משמעותי עם חייכם. נסו לנצל את ההזדמנות הזאת.

אז זאת הנקודה שרציתי לדבר עליה ולהזמין אתכם להפוך את תודעתכם לזוהרת, את ליבכם ללב קורן ואז לעזור לאחרים להגיע למקומות האלה.